דחיסה ללא אובדן לעומת דחיסה עם אובדן, בהסבר פשוט
עודכן ב-
דחיסה ללא אובדן מקטינה קובץ ושומרת כל פיקסל בדיוק כמו שהיה: פותחים אותו שוב ומקבלים את אותה תמונה, סיבית לסיבית. דחיסה עם אובדן הולכת רחוק יותר, כי היא משמיטה פרטים שהעין כנראה לא תבחין בהם, ולכן הקובץ נעשה קטן בהרבה, אבל הוא כבר לא זהה. PNG הוא ללא אובדן, JPEG הוא עם אובדן, ו-WebP יכול להיות כזה או אחר. ללא אובדן מתאים לצילומי מסך וגרפיקה; עם אובדן מתאים לתמונות צילום.
ללא אובדן: אותם פיקסלים, ארוזים חזק יותר
פורמט ללא אובדן מוצא דפוסים, כמו שורה של פיקסלים לבנים זהים, וכותב אותם בצורה קצרה יותר, כמו ש“מאה פיקסלים לבנים” קצר מלרשום את כל המאה. כשהתמונה נפתחת, הקיצור מתפרק בדיוק לפיקסלים המקוריים.
זה עובד מצוין כשלתמונה יש שטחים שטוחים גדולים וצורות חוזרות: צילומי מסך, לוגואים, אייקונים ותרשימים. זה עובד גרוע על תמונות צילום, כי הגרעין שבתמונה גורם לכמעט כל פיקסל להיות שונה מעט משכנו, ולכן יש מעט דפוסים לקצר.
עם אובדן: משמיטים מה שלא תראו
פורמט עם אובדן שומר את החלקים שהעין שלכם שמה לב אליהם, כמו קצוות, צורות ובהירות, ומאחסן את השאר בצורה גסה יותר, כמו שינויים זעירים בצבע ובגרעין. התמונה המפוענחת קרובה למקור אבל לא זהה, וככל שדוחפים אותה רחוק יותר, ההבדל נעשה נראה יותר: טשטוש, בלוקים או הילות סביב קצוות.
כשעושים את זה בזהירות, ההבדל נשאר מתחת למה שאפשר לראות, והקובץ הוא חלק קטן מהגודל. כשעושים את זה ברשלנות, זה נראה. לכן השאלה השימושית היא לא “עם אובדן או לא” אלא “עד כמה, לפני שזה נראה”.
ההפתעה: גם PNG יכול להיות עם אובדן
פורמט PNG עצמו לעולם לא מאבד כלום. אבל הרבה מדחסי PNG מצמצמים קודם את מספר הצבעים, ממיליונים עד למקסימום של 256, והשלב הזה כן משנה את הפיקסלים. בצילום מסך ההבדל בדרך כלל בלתי נראה; בתמונת צילום הוא יכול להופיע כפסים בשמיים חלקים. אז “זה PNG” לא תמיד אומר “לא נגעו בו”.
מי מנצח, לפי סוג התמונה
נתנו למנוע שלנו לנסות PNG, JPEG ושני סוגי WebP על כל תמונה בקבוצת הבדיקה, ושמרנו את הקובץ הקטן ביותר שעדיין נראה זהה. הסוג שניצח:
| סוג התמונה | תמונות | ללא אובדן ניצח | עם אובדן ניצח |
|---|---|---|---|
| אייקונים | 30 | 29 | 0 (1 נשאר PNG) |
| איורים | 41 | 26 | 13 (2 נשארו PNG) |
| צילומי מסך של אפליקציות ואתרים | 24 | 13 | 2 (9 נשארו PNG) |
| תמונות צילום שנשמרו כ-PNG | 32 | 0 | 30 (2 הפכו ל-JPEG) |
תמונות שטוחות מעדיפות דחיסה ללא אובדן; תמונות צילום מעדיפות דחיסה עם אובדן. רוב האוספים האמיתיים מערבבים את שניהם, וזו הסיבה שאנחנו בוחרים לפי תמונה ולא לפי תיקייה.
שמירה מחדש של JPEG
בכל פעם ש-JPEG נפתח, נערך ונשמר שוב כ-JPEG, הוא עובר דחיסה עם אובדן מחדש, והאובדנים הקטנים מצטברים. שמרו את המקורות שלכם, ודחסו עותקים מהם. ל-JPEG שכבר נדחס יש פחות מה לתת: בבדיקות שלנו, תמונות JPEG מהמצלמה הגיעו ל-55% מגודלן באיכות ברירת המחדל שלנו, ל-72% באיכות גבוהה ול-93% באיכות הגבוהה ביותר. כשקובץ לא יכול לרדת בגודל בלי הבדל נראה, PicPinch מחזירה לכם את המקור במקום עותק גרוע יותר.
איך PicPinch משתמשת בשניהם
- עם אובדן, אבל רק עד כה: כל פורמט נדחס לאותו ציון איכות, שנמדד על התוצאה, ולעולם לא מתחת לרף שבחרתם.
- אחר כך ללא אובדן: הקובץ המנצח נארז חזק יותר בלי לשנות אף פיקסל.
- ואז בדיקה: אם התוצאה לא קטנה מהמקור שלכם, מחזירים לכם את המקור.
עוד על המדידה ראו את איך אנחנו מחליטים ש“זה נראה אותו דבר”.
שאלות
- האם דחיסה ללא אובדן תמיד עדיפה?
- היא תמיד מדויקת, אבל לא תמיד טובה יותר: בבדיקות שלנו, תמונות צילום שנשמרו כ-PNG היו בערך פי שמונה מגודלם של קבצים עם אובדן שנראו זהה. השתמשו בדחיסה ללא אובדן כשאתם צריכים כל פיקסל, למשל לעריכה, לטקסט או לקווי ציור.
- האם אפשר לדחוס תמונת צילום בלי אובדן?
- כן, אבל היא לא תהיה קטנה הרבה יותר. לתמונות צילום יש מעט מדי דפוסים חוזרים כדי שדחיסה ללא אובדן תעשה הרבה.
- האם WebP הוא עם אובדן או בלי?
- שניהם. לאותו פורמט יש שני מצבים, וזו אחת הסיבות שהוא לרוב הקטן ביותר.
נסו: דחיסת PNG, דחיסת WebP, איך זה עובד.